הספר נותן משמעות מאוד חזקה והמסר שלו מעניין. אני חושב שהמסר הוא לא לוותר ולעמוד מול קשיים ולא להגיד "אני לא יכול" זה בעיקר בגלל שאנחנו לא רוצים להתמודד עם משהו. הספר מראה שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו למצבים שלא חשבנו שאנחנו נקלע אליהם. אנחנו גם צריכים להיות שמחים בחלק שלנו ובחיים לא להתייאש להתקדם תמיד הלאה וגם לכבד את ההורים ולעזור למשפחה במה שהיא צריכה כי בסופו של דבר המשפחה גידלה אותנו ועזרה לנו כל חיינו. ולצפות תמיד לדברים טובים ולא רעים.


סיכום אחרון על המסע ---- אני בהתחלה ציפיתי לספר משעמם וחסר ערך אבל שהתחלתי להתעמק בקריאה אני התחלתי לקלוט שמה שציפיתי הוא בכלל לא נכון. הספר מתח אותי וקצת הצחיק אותי בקטעים של אסיף ופרוונה, הקטע שפרוונה התחפשה לבן קצת הפתיעה אותי כי לא ציפיתי לקטע כזה בספר. אבל קצת העציב אותי בנוסף שלילה מתה בסוף הספר כי לא הגיע לה למות היא הייתה לחלוטין חפה מפשע אבל בסך הכל זהו עוד ספר שנכנס לרשימת "המועדפים" שלי.

מגיש: דניאל שניימן

כיתה: ט'3
בית ספר: מעלות - אמירים.

מורה: דפנה
 

ישנו קטע שהתאכזבתי ממנו אבל הבנתי שהוא חייב להעשות כדי שהמשפחה תוכל להתפרנס. הקטע שפרוונה וחברתה הטובה שאוזיה חפרו עצמות על מנת להרוויח כסף, התאכזבתי שפרוונה התדרדרה עד כדי כך שהיא צריכה לחפור עצמות על מנת להרוויח כסף כי זהו מעשה לא מכובד שעל מנת לפרנס את עצמי או אפילו את משפחתי לא הייתי עושה מכיוון שזהו מעשה שלא מכבד את המת, הנפטר רוצה לנוח על משכבו בשלום ואסור להטריד אותו, כך אני מאמין, אז לא הייתי נוהג כך בשום פנים ואופן כמו שפרוונה נהגה אבל אני עדיין מאמין שהיא ילדה חכמה,חזקה ועצמאית. 

בנוסף לכך פרוונה נתקלת בדילמות קשות לפתירה אך בגלל שהיא חכמה היא יכולה להחליט בלי שום בעיה. דילמה לדוגמא שהייתה לה היא: שהתיק שהיא סחבה היה כבד למדי והיא הייתה חייבת להוציא דברים ממנו כדי להקל על עצמה, אז היא לא הייתה בטוחה מה להוציא כי היה לה הרבה דברים חשובים בתיק וכל מה שהיא תוציא יאכזב אותה, והיא בחרה להוציא את הספרים שאביה נתן לה ואביה נפטר ולכן זה מעשה אמיץ ומאוד קשה לבצע.

עוד דילמה שהייתה לפרוונה הייתה האם לטפל בחסן,תינוק שמצאה באחד הבניינים שננטשו לאחר ההפצצות. אני בטוח שהיא ידעה מה משמעות הטיפול בילד כל כך קטן, היא הבינה שאימו של הילד לא יכלה להמשיך לטפל בו. היא החליטה לאמץ אותו ואפילו נתנה לו שם כמו של אחיה הגדול אשר נהרג בפיצוץ , זה מאוד ריגש אותי שהיא בחרה לטפל בו ולא להשאיר אותו למות. זה מראה עד כמה היא אחראית ובוגרת לגילה.
  

ישנו סוף בחלק מסוים מהספר שלא אהבתי אותו והוא קצת העציב אותי והייתי מעדיף שהוא יהיה סוף אחר, שהוא יהיה סוף של הפי - אנד. הסוף הוא הקטע שאבא של פרוונה ישתחרר מהכלא והוא יוצא איתה למסע אבל בחלק מסויים של המסע האבא נפטר והייתי רוצה שהסוף יהיה אחרת.... פרוונה ואביה יוצאים למסע ועד הסוף של המסע אביה של פרוונה מדריך אותה בכל מקום ועוזר לה בכל מצב וכך זה היה מונע את רוב הקשיים שיהיו לפרוונה במשך המסע ובסוף המסע כל המשפחה נפגשת במקום מסוים והולכת ביחד הביתה וכך זה יהיה הפי - אנד. 

אך ביציאתה של פרוונה למסע ואפילו לפני המסע היא נתקלת בקשיים מסוגים שונים ומצליחה לפתור אותם ברעיונות מבריקים שונים. כמו למשל שאביה של פרוונה היה בכלא פרוונה ומשפחתה מאוד התקשו לפרנס את עצמם ולא היה "גבר" בבית שיפרנס אותם לצרכים בסיסיים אפילו. בעקבות זאת פרוונה נאלצה להתחפש לבן ולצאת לעבוד בשביל משפחתה מה שהיה מעשה מאוד מסוכן כי אם יזהו שהיא בת היא תקבל עונש מאוד חמור מהשלטון. לכן לפרנס את המשפחה ולהיזהר מהחוק במעשה פשע זהו קושי מאוד גדול לקחת על הגב.
קושי נוסף שאותו אני ממליץ לציין שהוא בעצם שמו של הספר וכל מה שהספר מוביל אליו, זהו הקטע שאמה של פרוונה ואחותה נוריה עוברות לעיר אחרת על מנת לחגוג לנוריה חתונה והייתה שם תאונה ופרוונה מסכנת את חייה ויוצאת במסע לחפש את משפחתה, זהו מעשה שלא כל ילדה יכולה לבצע וצריך להיות מאוד אמיצה כדי לבצע מעשה נועז שכזה נוריה עוברת בשדות מוקשים וכל מיני דברים שלא רוצים לצפות להם ונוריה מסתכנת בכל המקרים האלה זה למה הסיפור מאוד מותח ומושך גם מפני הסכנות הצפויות בכל צעד שנוריה לוקחת. שלי יש קושי מסויים בדרגה מסויימת אני נאלץ לעשות כל דבר שאני יכול על מנת לפתור את אותו קושי אבל כאשר אני רואה שאת אותו קושי כמעט בלתי אפשרי לפתור, אז אני מתייאש לעומת פרוונה, שכל קושי שהיה לה היא נלחמה ונאבקה ולא התייאשה אף פעם וזה היתרון לגביה.

ראשית, הסיפור מתרחש סביב נערה בת 11 שגדלה באפגניסטן בעיר קאבול תחת כיבוש הטאליבן - ארגון צבאי מוסלמי קיצוני ומטיל אימה שהתקיים בין השנים 1996-2001 הטאליבן סגרו את בתי הספר ואסרו על השמעת מוזיקה ועל צפייה בטלוויזיה. נשים נאלצו ללבוש בגדים ארוכים המכסים כל חלק בגופן, כולל פניהן, ונאסר עליהן לצאת מהבית ללא ליווי של גבר.פרוונה היא ילדה אשר עוברת מסע שאותו לא כל ילדה יכולה לבצע. אך ללא חינוך ומוסר ממשפחתה כמו כל קטין אחר פרוונה לא יכלה לבצע שום דבר מבלי להתעצם ממדריך מבוגר. פרוונה לעומת אחותה נוריה, אחראית אך מקשיבה לאחרים ולא תמיד חושבת שהיא המובילה והמכתיבה לכולם את מה לבצע. פרוונה מעריצה את הוריה עד כדי כך שכשאביה של פרוונה נלקח לכלא מפני שלמד באנגליה ואמה של פרוונה התאבלה על האב פרוונה הלכה ועבדה בעבודה שאביה עבד לפני שנכנס לכלא ופרנסה את כל משפחתה אפילו שנוריה הייתה יותר גדולה ממנה זה כמה שפרוונה אוהבת את משפחתה ורוצה לעזור לה בכל דרך שהיא בנוסף לזאת, כאשר היה פיגוע ומשפחתה של פרוונה הייתה במקום של הפיגוע פרוונה נלחצה לגמרי ויצאה במסע לנסות למצוא את משפחתה שוב. לעומת פרוונה אני הייתי קצת נלחץ לצאת למסע לעיר רחוקה ומסוכנת על מנת להציל את משפחתי, אבל בכל מה שמדובר בעזרה להורים, אני תמיד מבצע.